כשהמפתחים מאשימים את השרת והשרת מאשים את הקוד: איך DevOps שובר את המעגל

האתר נופל, הלקוחות מתלוננים, ובחדר הישיבות מתחיל אותו דיאלוג מוכר.הצוות הטכני שבנה את המערכת טוען שהבעיה בשרת, ואילו מי שמנהל את השרת בטוח שהקוד הוא הבעיה.בזמן שהצדדים מנסים להבין מי אחראי, האתר עדיין לא עובד והלקוחות ממשיכים לצאת.

זו לא תקלה נדירה.זו תוצאה ישירה של מבנה ארגוני שבו פיתוח ותשתיות הן שתי חוליות נפרדות שכמעט לא מדברות אחת עם השנייה.הבעיה לא בטכנולוגיה, היא בתהליך העבודה שסביבה.

מאיפה הפיצול הזה מגיע

ברוב העסקים, מי שכותב את הקוד ומי שמנהל את השרת הם שני גורמים שונים.לפעמים זה צוות פיתוח פנימי מול ספק אחסון חיצוני, ולפעמים זו חברת פיתוח אחת מול חברת תחזוקה אחרת.כל צד רואה רק את החלק שלו במערכת, ולכן כשמשהו נשבר, הנטייה הטבעית היא לחפש את התקלה מחוץ לתחום האחריות של עצמך.

התוצאה היא זמן יקר שמתבזבז על בירור אחריות במקום על פתרון בפועל.עד שמגיעים להסכמה על מי אמור לבדוק מה, הלקוחות כבר חוו דפים איטיים, שגיאות או השבתה מלאה.ובעסק שתלוי באתר או באפליקציה בשביל למכור ולתקשר עם לקוחות, כל דקה כזו עולה כסף.

איך זה מתבטא בפתרון תקלות בפועל

כשיש גורם אחד שמסתכל על כל התמונה, תהליך אבחון התקלה משתנה לגמרי.במקום שני צוותים שבודקים כל אחד בנפרד את התחום שלו ומדווחים בנפרד, יש בדיקה אחת שעוברת בין שכבות המערכת בלי לעצור בגבולות מלאכותיים.אם משהו איטי, בודקים גם את הקוד וגם את השרת באותה נשימה, ומוצאים את מקור הבעיה הרבה יותר מהר.

זה נכון גם למניעת תקלות ולא רק לפתרון שלהן.צוות שמנהל גם את הפיתוח וגם את התשתית יכול לזהות מראש נקודות חולשה, כמו קוד שצפוי להעמיס על השרת בזמני שיא, ולטפל בזה לפני שהוא הופך לתקלה שמשביתה את האתר.

המעגל של האשמות הדדיות בין פיתוח לתשתיות לא נפתר מעצמו, הוא דורש שינוי אמיתי באופן שבו מנהלים את המערכת.כשיש גורם אחד שמבין לעומק גם את הקוד וגם את השרת שמריץ אותו, תקלות נפתרות מהר יותר, המערכת יציבה יותר, ואתם חוסכים זמן וכסך שהיו הולכים לאיבוד בבירורים מיותרים.אצלנו ב-FerNet אנחנו מביאים את הידע הזה מהצד של הפיתוח ומהצד של ניהול שרתי Web תחת קורת גג אחת, ויודעים לאתר במהירות את מקור הבעיה ולטפל בו נכון.השאירו פרטים בטופס שמופיע מתחת למאמר ונשמח לבדוק איך זה יכול לעבוד גם אצלכם.